חיפוש
לחיפוש משרות

איזור אישי

דרושים לפי תחומים

דרושים לפי אזור

דרושים לפי מילות מפתח

דרושים לפי חברות

משרות בלעדיות

דרושים ללא קובץ קו"ח

כניסה לסוכן המשרות

הרשמה לסוכן המשרות

משרות אליהן פנית

משרות מסומנות

משרות חמות

חברות מגייסות

Ramot AC נכסים סופר פארם teleperformance

יומן מסע של מחפשת עבודה – שבוע חמישי / מאת: רוית

הם סוגרים עליי כל האנשים האלו, חסרי המעש. נו, אלו שלא עובדים, מחוסרי עבודה, בטלנים, עצלנים, אלו המובטלים.

בלשכת התעסוקה, בביטוח לאומי, נמצאים בכל מקום. ממש טפילים, די, לכו לכם לביתכם, תתחפרו, אין צורך להסתובב בחוץ – לא במצבכם. שבו בבית, חפשו עבודה, יש עבודה – זה אתם שלא רוצים.

כל שאר האנשים, אלו שבחוץ – אסור להתערבב, לא כדאי, להם יש חיים. לכם כבר לא, אתם בהידרדרות למטה. אתם מובטלים.

אני מתביישת, זה לא אני, נו, שמישהו כבר יבין!!! לי הוחדר כבר בלידתי נוגדן עבור ה"ווירוס" – אני חסינה, אני לא שייכת להם, אני פועלת חרוצה, אחת שמרביצה עבודה, לא בטלנית.
אני כאן בלשכה רק זמנית. נוכחת נפקדת, מטביעה אצבע והולכת שלא יראו אותי, אני זמנית, כמו אלו ש"על המזוודות" כבר 20 שנה בארה"ב. הם אוטוטו חוזרים לארץ, באמת, עניין של שבועות. תאמינו לי, גם אני – עניין של שבוע שבועיים ואני מוצאת עבודה... תיכף סוגרת שבוע חמישי, אבל מי סופר.

אמא שלי קראה את השבוע הראשון שלי במסע ונזפה בי שציינתי כי היא לא עבדה כל השנים. ובכן, חשוב להדגיש שאמא שלי כן עבדה כל השנים – פשוט מהבית. היא קיבלה מחשב ענקי הביתה ועבדה בלהקליד כרטיסיות, עבדה גם עבדה, הקלידה בלילה, שלחה אותנו לבית הספר, בישלה, המשיכה להקליד, קיבלה אותנו מבית הספר. מתי היא ישנה? אלוהים יודע.

זה הרס אותי, אז מה, גם היא לפני 20 שנה עבדה, תפקדה כאמא, תקתקה בית והכול הלך לה חלק? אני בצרות צרורות, זה כנראה רק אני, רק לי זה לא מצליח.
 
השבוע החלטתי להתחיל לשנן משפטים עם אנרגיות חיוביות. להזיק זה לא, זה כל כך "איני" עכשיו לעשות את זה, אז גם אני בזרם, מקווה לטוב:

זו תקופה של חידוש כוחות לקראת העבודה הבאה.

כל עכבה לטובה, עוד מעט תגיע עבודה טובה יותר מקודמתה...

תרצי, תבקשי, זה יקרה.

אלוהים לא סתם מזמן לנו דברים, הכול "מכתוב".

טיפשה. אולי כדאי שתיגשי למחשב – לשלוח עוד קורות חיים.

שלחתי.

חיפוש עבודה זה צ'יק צ'ק היום, אין צורך לקום בבוקר ולקנות את העיתון ביום שלישי ושישי, מהר, מהר לסרוק את כל העמודות, למצוא את מה שרלוונטי ולהתקשר. היום בלחיצת כפתור נשלחים אליי כל לילה למייל מאתרי הדרושים (כמו ג'ובנט), משרות המתאימות לי ובבוקר אני מדליקה את המחשב ושולחת קורות חיים. ממש אמריקה. חיים 10.

גיליתי על הדרך את עולם ה-Facebook (למי היה זמן לזה לפני כן), מתחילה לחפש ילדים מהכיתה, מהאוניברסיטה, לראות איך כולם נראים היום, מה הם עושים.

דורית רופאה ואסף עורך דין ומירי אמנם רווקה אבל בעלת נדל"ן ברחבי אירופה, לתמי יש ארבעה ילדים, אסיף מנכ"ל בחברת סטארט-אפ... ממש חבורת מצליחנים. מעצבנים.

צהריים, כרגיל אוספת את הקטנה מהגן.

מי לעזאזל האמהות האלו שבצהריים מוציאות את הילדים שלהן מהגן? הן עובדות מהבית או שפשוט עובדות עד 13:00? מעצבנות.

אני מגיעה בפיג'מה, לא מאופרת ועם משקפיים.

"אוי, את נראית עייפה..."

"כן, אני קצת חולה" אני עונה.

אז זהו שלא. אני פשוט הרגע קמתי משינה של 4 שעות בבוקר, את מבינה, 4 שעות לא עבדתי, לא חיפוש עבודה ולא נעליים, רק ישנתי, פשוט ישנתי לאורך כל הבוקר, אכלתי ואח"כ הלכתי לישון.
החיים הטובים את מבינה.

אני באמת כבר על הסף שלי, אני פשוט קנאית איומה.

לתגובות: info@jobnet.co.il

ליומן מסע של מחפשת עבודה – שבוע רביעי לחץ/י כאן

 
חיפוש עובדים Jobnet דרושים - חיפוש עבודה גיוס עובדים לימודי מקצוע קורות חיים הצהרת נגישות
Facebook Google+ Linkedin